בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ נ' עירית חיפה

פסק דין

בפניי ערעור על החלטה של בית המשפט לענינים מקומיים בחיפה (כב' הש' בסול) שניתנה ביום 1.9.09 במסגרת ב"ש מס' 13 בת.פ 41653312.

מבוא

כל הרוצה להישפט בגין עבירת קנס עליו להודיע על כך תוך 90 יום מיום המצאת הודעת תשלום הקנס, (סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982).

המערערת חברה העוסקת בהשכרת רכבים, פנתה בחודש ינואר 2008 בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להשפט בגין 238 דו"חות חניה המתייחסים לעבירות מהשנים 1996-2001.

בית המשפט קמא, זימן הצדדים לדיון שמע טענותיהם והחליט לדחות הבקשה להארכת המועד, על החלטה זו הוגש הערעור.

תמצית טענות הצדדים בפני בית משפט קמא

הנימוק המרכזי אותו מבקשת המערערת להעלות אם תנתן לה האפשרות להישפט, היא הטענה כי במועד ביצוע כל אחת מהעבירות, הרכבים הושכרו לנהגים שונים שפרטיהם כמשכירת הרכבים ידועים למערערת ויש לטענתה להסב את הדו"ח בכל מקרה ומקרה על שם הנהג המתאים, בטענה כי עבירות החניה בוצעו באמצעות הנהגים ששכרו ממנה את הרכבים השונים, הדו"חות מתייחסים לעבירות שנעשו בין השנים 1996-2001.

המערערת שאינה מיוצגת טענה כללית לפיה "כל הדו"חות התיישנו", מבלי לפרט האם היא מתכוונת להתיישנות העבירה או התיישנות העונש. בנושא זה טענה המערערת כי הדו"חות לא נשלחו אליה מעולם.

על מנת להבהיר את בקשתה תארה המערערת בפני בית המשפט קמא את שיטת עבודתה מול המשיבה ולפיה מיד עם קבלת דו"ח חניה, המערערת היתה מבצעת בספריה פעולת הסבה של הדו"ח על שם הנהג שנהג ברכב וסמוך לאחר מכן היא היתה שולחת הודעת הסבה למשיבה. לטענתה כך עשתה לגבי כל אחד מהדו"חות שקבלה.

המערערת המשיכה בתאורה הכללי והבהירה כי לעיתים רחוקות בעקבות הודעותיה היא נדרשה להשלים פרטים לגבי דו"ח ספציפי.

המערערת טענה כי סברה בתום לב כי הדו"חות הוסבו בהתאם לבקשתה ורק שננקטו נגדה הליכי גביה בחודש דצמבר 2007 הבינה כי לא בוצעה ההסבה למרות התיישנות הדו"חות.

המשיבה כפרה בפני בית משפט קמא במועדים הנטענים ע"י המערערת, לטענתה המערערת פנתה אליה כבר בשנת 2000 בקשר לאותם דו"חות, הוסבר לה מהו הנוהל להסבת דו"חות והמערערת לא פעלה כפי שנדרש ממנה.

המשיבה הוסיפה כי במהלך השנים היא פנתה אל המערערת במכתבים ואף נקטה הליכי גבייה, היא צרפה העתק מהתכתבויות בין הצדדים משנת 2000 ולכן לטענתה המערערת ידעה על קיום הדו"חות.

המשיבה הסבירה בפני בית משפט קמא כי בשל השנים הרבות שחלפו לא ניתן לאתר את אישורי המסירה המקוריים, אך ניתן ללמוד על קיומם מרשימת "היסטורית המצבים" שהוצגה בפני בית משפט קמא.

המשיבה טוענת כי המערערת ידעה שהדו"חות לא הוסבו בשל חוסר בנתונים ובשל העדר תצהיר לכל דו"ח ודו"ח.

המשיבה הבהירה כי אין למערערת הסבר לעיתוי הגשת הבקשה היום ולא בשנת 2000.

דיון

אקדמת מילין

בקשתה של המערערת בפני בית המשפט קמא כמו גם הודעת הערעור פגומה מיסודה בשל העובדה כי המערערת מעלה טענות כלליות וכורכת את כל 238 התיקים באגודה אחת, תוך התעלמות מהעובדה כי כל דו"ח לגביו לא הוגשה בקשה להישפט, הפך לפסק דין חלוט ספציפי, או כלשון סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי כל דו"ח לגביו לא נמסרה הודעה יחשב לגבי המבקש "כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס". אין דינו של הדו"ח הראשון נשוא הערעור כדינו של הדו"ח השני וכך הלאה, במיוחד כשגם לטענת המערערת כל דו"ח מתייחס לנהג מסוים ולמועד מסוים כשאין זהות בין הנהגים או בין תאריכי ביצוע העבירות.